אם אני הייתי דייר שם, הייתי שורף את שולחן האוכל, ואת הבית כולו, על הדבר הזה.
(וזה שמגי לא מוכנה "להתאמץ" ולהוציא את ההברה השנייה מראה על חוסר הכבוד שלה לעמית. לא רק על חוסר כבוד, אלא על חוסר אהבה: אנשים אוהבים את השם שלהם, ואם אנחנו מונעים מהם את ההנאה הזו, ע"י עיוות השם, זה מראה שאנחנו לא אוהבים אותם מספיק. מה גם ש"אליאב" זה שם יפה. זה גם מראה על חוסר ההערכה שלה למלה (word). נו, לא פלא, בנאדם שחופר במשך שעות אין ספק שאין לו הערכה למלים -- אחרת לא היה מוציא כל כך הרבה מהן. ואם היא מוציאה כל כך הרבה מהן, למה היא מתקמצת פתאום על הברה אחת מסכנה?! )