סרט חובה

פרק 1 בסדרה "מגש הכסף" של דורון צברי ואמיר בן-דוד, מומלץ לצפייה:

אבל מצאתי את פרק 2 ועכשיו אני מוריד למחשב

מ ד ה י ם !!!
למרות שרוב האינפורמציה ידועה, ההגשה המסודרת מדהימה!
ובכל זאת, לצערי, איני רואה את האזרחים השקועים בטירדת היום יום, יוצאים שוב להפגנות נוסח 2011, שלא לדבר על זה שחלק גם נפגעים, הן פיזית (שוטר חמום מוח עם אלה ביד) או תביעות ע"י המשטרה/ העיריה/ המדינה, שבמקום להקשיב ולשנות, מעדיפים לבודד את היחידים ולפגוע בהם! ראינו זאת ב-2011!

כל הכבוד ליוצרי הסדרה.
חשפתם ללא מורא אמיתות קשות, עיוותים ושחיתויות של הון ושלטון תוך ניצול נוראי של האזרח הקטן.
יישר כוח. מקווה שהערתם אותנו ושנצא לרחובות בנחישות לשנות את המדיניות הכלכלית הנלוזה הזו.

העיתונאי היחידי בישראל שאני מעריכה. אני לא מציעה אותו כשר אוצר, או ראש ממשלה - משום שלאבד אותו כעיתונאי הישר וההגון הן כאדם והן בתפקידו של "כלב שמירה" של ישראל זה יהיה אסון אמתי

הפירמידה עקומה ורקובה מין היסודות

אם אין אני לי מי לי

סרטים מעולים!
מסבירים בשפה פשוטה לפשוטי העם איך דופקים אותם.
השאלה מי הקהל שרואה את הסרטים - האם אלו אנשים שבנכה משוכנעים ויודעים את הנאמר או קהל חדש שאליו הסרט מיועד.

מקווה שיגיע באמת לאנשים שלא יודעים ויפתח להם אולי את הראש.

ועוד שאלה לפסיכולוג או מומחה לשיווק המוני - נניח שיגיעו להפגנה הבאה 2 מיליון אנשים במקום 1 מיליון בעקבות הסרטים -האם כולם יצביעו אח"כ למי שישנה להם את המציאות או ששם יהיה נתק רגשי ולא רציונלי והם יחזרו להצביע רגשית.

אנחנו הישראלים לצערי - הרוב בתוכנו עם זיכרון קצר - ועל זה בונים המנהיגים שלנו וכן תופעת העדר המאפיינת רבים מאיתנו ולכן זה מגיע לנו . אם אנחנו כל כך טיפשים להעניש עצמינו לחזור ולהצביע בבחירות למי שמרע ולא מיטיב עימנו.
כמו שנאמר כאן - מה שהיה הוא שיהיה - וחבל.

הפרק מגיש בצורה יפה מאד את המציאות המרה, אבל היא רק סימפטום של בעיה הרבה יותר גדולה שלצערי אני לא רואה נפתרת: האדישות שלנו לעצמנו ולזולתנו כחברה וכאנשים, אנחנו לא באמת מוכנים ורוצים בשינוי.
פסטיבל הגיטרות והאוהלים של 2011 היה בדיחה עצובה ולא מחאה חברתית, שביטאה בעיקר תסכול ושחרור לחץ ומרירות-אבל לא הביאה לשום תוצאה, והראיה לכך היא מחירי הדיור והמזון הגבוהים שנותרו בעינם.
מנהיגי המחאה נבלעו בשיטה, והרוב המוחלט של העם לא יצא לרחובות, כי פשוט לא היה לו בשביל מה - יש לו (עדיין) עבודה מסודרת, יש לו (עדיין )מאיפה לגמור את החודש, והוא לא צריך לגור במאהל ארלוזורוב, ובקיצור -למה לו לצאת להילחם עבור אלו שאין להם? - וזו הבעיה האמיתית.
מדינה של גיטאות וסקטורים שרואים בכסף מטרה ולא אמצעי ודואגים רק לעצמם תצליח לראות את האור רק במחיר של קטסטרופה אמיתית, ובפשטות- שום דבר לא יזוז פה עד שלא יהיה מספיק רע.
"If its not love then its the bomb that will bring us together"