ל פי החוק, ילדים מאומצים שהגיעו לגיל 18 יכולים לבקש היתר לעיין בתיק שלהם. מדובר בפריבילגיה הנתונה בלעדית למאומץ (ולא להורה המאמץ). המבקשת במקרה הנוכחי ביקשה לפתוח את תיק האימוץ שלה כשהגיעה לגיל 21. בעזרת עובדים סוציאליים היא קיבלה כמה פרטים לגבי אמה הביולוגית, ששלחה לה מכתב ובו הסבירה את נסיבות כניסתה להיריון ומסירתה לאימוץ, ואף הביעה הסכמתה למפגש, אולם תוך זמן קצר חזרה בה.
לפני כשנתיים, בהיותה בת 40, שוב פנתה המבקשת לעובדים סוציאליים בשירות למען הילד בבקשה למסור לאמה מכתב ולעיין בתיק האימוץ שלה פעם נוספת. אלא שהאם הביולוגית סירבה, ובתגובה פנתה הבת לבית המשפט. היא ציינה שאינה מעוניינת להציק או להטריד את אמה הביולוגית, כי אם לממש את רצונה הטבעי לגלות כל פרט שישפוך אור על שורשיה. לדבריה, עיון בפנקס האימוץ שלה יאפשר לה סגירת מעגל ויקנה לה תחושה של המשכיות.
המדינה, באמצעות היועץ המשפטי לממשלה, ביקשה לדחות את הבקשה תוך שחזרה על כך שסירובה נובע אך ורק מהחובה לכבד את זכותה של האם הביולוגית שלא להיחשף.
במהלך אחד הדיונים בתיק הוגש לבית המשפט תסקיר שהעלה כי האם הביולוגית לא יכולה להתמודד עם מפגש שכזה, בין היתר משום שיש לה ילד שלא יודע על האימוץ. לתחושתה, פגישה עם המבקשת תהווה למעשה "בגידה" בבנה.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4863040,00...