היום לפני 15 שנה (11.09.2001): מתקפת טרור משולבת על ארה"ב

11 בספטמבר 2001.
בבוקרו של אותו יום השתלטו אנשי אל-קאעדה, בפעולה מתואמת שתוכננה במשך חודשים רבים, על ארבעה מטוסי נוסעים שהמריאו לטיסות פנים ברחבי ארה"ב. בסך הכול השתתפו בהתקפה כ-19 מחבלים, רובם ממוצא סעודי או מצרי, שהיו חמושים ככל הנראה בסכינים בלבד. לאחר ההשתלטות על המטוסים תפסו המחבלים את מקום הטייסים ושיתקו את משדרי הזיהוי של המטוסים, ובכך למעשה מנעו את יכולתה של מערכת הבקרה האווירית לזהות את מיקומם. כמה מן המחבלים הוכשרו במהלך ההכנה למתקפה בהטסת מטוסים קלים, ובעזרת המיומנות שרכשו ניווטו את המטוסים ליעדי התקיפה.

בשעה 8:45 (שעון ניו יורק) התנגש מטוס "אמריקן איירליינס" בטיסה מס' 11 במגדל הצפוני של מרכז הסחר העולמי (מגדלי התאומים) בניו-יורק. 18 דקות לאחר מכן התנגש מטוס "יונייטד איירליינס" בטיסה מס' 175 במגדל הדרומי. בשעה 9:43 התרסק מטוס "אמריקן איירלינס" בטיסה מס' 77 אל תוך בניין הפנטגון בוושינגטון, שבו שוכן מרכז משרד ההגנה האמריקני. בשעה 10:10 התרסק המטוס הרביעי, מטוס "יונייטד איירליינס" בטיסה מס' 93, בשטח פתוח במחוז סומרסט בפנסילבניה. ככל הנראה התכוונו המחבלים לרסקו על מתחם הבית הלבן, משכנו של נשיא ארה"ב. הסיבות להתרסקות המוקדמת לא הובררו בוודאות. ייתכן כי הופל על ידי הצבא האמריקני, ואפשרות נוספת (שנתמכה על ידי שיחות טלפון סלולרי שהספיקו אחדים מנוסעי המטוס לערוך) היא עימות בין הנוסעים לחוטפים, שהביא להתרסקות.
בעקבות התרסקות המטוסים בניו יורק פרצה אש בשני מגדלי התאומים. הם תוכננו אמנם לעמוד בעומסים כבדים במיוחד, אבל הלהבות גרמו להתכת שלד הבניין; כשעתיים לאחר ההתנגשות קרסו שני המגדלים בזה אחר זה. בין רגע ההתנגשות לקריסה הצליחו רבים מן הנמצאים במגדלים להימלט מן המקום. רבים אחרים נותרו לכודים או קפצו אל מותם מן הקומות העליונות. קריסת המגדלים פגעה גם ברבים מאנשי כוחות החילוץ שהגיעו למקום לאחר ההתנגשויות. הקריסה העלתה ענן אבק כבד שהקשה על פעולת הכוחות המחלצים, ובגינו פונו תושבי השכונות הקרובות.

תמונות שני המטוסים המתרסקים וקריסת המגדלים שודרו בטלוויזיה שוב ושוב והגבירו את תחושות ההלם והבלבול. במשך שעות רבות לא היה ברור כמה מטוסים נחטפו, וניתנה הוראה לקרקע את כל המטוסים במרחב האווירי של ארה"ב ולהפיל מטוסים שלא יפנו מיד לנחיתה.

כ-2,980 איש (ביניהם חמישה אזרחים ישראלים) נספו במהלך אותו יום, ורבים אחרים נפצעו. מאז פרל הרבור לא היתה התקפה משמעותית על אזרחי ארה"ב על אדמתם, ולכן הותירו אירועי ה-11 בספטמבר 2001 את החברה האמריקנית המומה, פגועה ומבולבלת. תגובות טראומטיות אלה הולידו זמן קצר לאחר מכן גל של פטריוטיזם ומפגני אחדות לאומית.

מוקד ההריסות בניו יורק לאתר זיכרון לקורבנות האסון. אמצעי התקשורת הצמידו לו מיד את הכינוי "נקודת-אפס בשטח" - מונח צבאי המציין את הנקודה על פני הקרקע שמעליה מתפוצצת פצצה גרעינית.
תגובת הממשל האמריקני לאירועים היתה תקיפה במיוחד. תשעה ימים לאחר המתקפה הודיע הנשיא בוש בנאום לקונגרס על פתיחתה של מערכה כנגד הטרור, שאותה הציב כמטרה מספר אחת של כהונתו. כחלק ממערכה זו הוקם משרד מיוחד לביטחון פנים, נוהלי הביטחון ברחבי ארה"ב הוחרפו בקיצוניות (מדיניות שגררה ביקורת על הפרת זכויות אדם) וסוכנויות המודיעין ואכיפת החוק בארה"ב גויסו כולן למאמץ מיוחד לאיתור האחראים למתקפה, ולמניעת התקפות דומות בעתיד. תוצאות החקירה העלו קשר ברור בין מבצעי המתקפה לארגון אל-קאעדה. בנאומו בקונגרס קבע בוש כי המלחמה כנגד הטרור תכוון לא רק נגד טרוריסטים או נגד ארגון אל-קעידה בלבד, אלא כנגד כל גוף טרור או מדינה שתתמוך בפעילות טרור. מדיניות זו יצאה לפועל באוקטובר 2001 כאשר כוחות צבא ארה"ב, במסגרת קואליציה בינלאומית, פלשו לשטח אפגניסטן, שם זכה ארגון אל-קאעדה לתמיכה ממשטר הטליבאן. כיבוש אפגניסטן היה צעד ראשון במסגרת שרשרת פעולות צבאיות ומדיניות שנקט ממשל בוש מאז מתקפת ה-11 בספטמבר, הבולטת בהן - כיבוש עירק והפלת משטרו של סדאם חוסיין.

למרות פעילות מאומצת של גופי ביטחון אמריקנים שונים, הצליח מנהיגו של ארגון אל-קעידה, אוסמה בן-לאדן, לחמוק שוב ושוב מרודפיו. רק כעבור כמעט 10 שנים, במאי 2011, הצליח כוח מיוחד של צבא ארה"ב לחסל את בן-לאדן שהסתתר בבית בפרבר של בירת פקיסטן, איסלמבד.
גודלה ועוצמתה של מתקפת הטרור נגד המעצמה הגדולה בעולם חרטו את אירועי ה-11 בספטמבר בזיכרון הקולקטיבי של אזרחי העולם בכלל ואזרחי ארה"ב בפרט.

יום בהיסטוריה