יום בהיסטוריה: "לא בגדתי". היום לפני 60 שנה

ארבעת חיילי גולני שוחררו לאחר שנפלו בשבי הסורי, החייל החמישי לא חזר.
במסגרת "מבצע צרצר" יצאה לדרכה החוליה בליל ירח מלא בין ה-8 ל-9 בדצמבר 1954 ומשימתה הייתה להחליף סוללות במתקן האזנה שמוקם סמוך לתל עזזיאת ברמת הגולן ושנועד לצותת לטלפונים במוצבים הסוריים. המשימה לא הייתה זרה לחיילים. מיום התקנת המתקן, כמה חודשים לפני כן, כבר חדרה החוליה פעמים אחדות לשטח כדי להחליף סוללות ולבדוק את תקינותו. סמוך ליעדם, בעת שטיפסו במעלה ואדי שטוף אור ירח, התגלתה החוליה וכותרה מכל עבריה. אחר קרב קצר וחסר תכלית, הורה המפקד יעקובי על כניעה, והחמישה נלקחו בשבי.
אחרי שהות קצרה בקוניטרה, הועברו השבויים לכלא אל-מזאה הידוע לשמצה בדמשק, שם נחקרו בעינויים קשים במטרה לגלות את המניע לפעילותם הלילית.
בעודם בשבי, נתונים ללחץ פיזי ופסיכולוגי קשה ביותר, חשש אורי אילן כי בלחץ העינויים יגלה את סודות המבצע לסורים, ובכך יפגע בביטחון המדינה. עקב זאת התאבד בתאו, ב-13 בינואר 1955. בסופו של אותו יום הוחזרה גופתו לישראל.
משנבדקה גופתו של אורי נמצא פתק קשור לרגלו: "כבר הרגו את כולם, אני מחכה לדין, איני יודע כלום על היתר, קברו אותי ליד גבי, הולכים להרגני, נקם".
בבגדיו נמצאו עוד תשעה פתקים נוספים, שנכתבו באמצעות ניקוב חורים בצורת אותיות על הנייר. במפורסם שבפתקים אלה נכתב "לא בגדתי, התאבדתי", אך בדברים שנשא הרמטכ"ל, משה דיין, בהלווייתו של אילן, בחר שלא להקריא את המילה האחרונה, וכך נשאר בתודעת הציבור המסר "לא בגדתי".
ב-29 במרץ 1956, לאחר 15 חודשי שבי, הוחזרו לישראל ארבעת חברי החוליה שנותרו בחיים, בתמורה ל-41 שבויים סוריים.
מפקד הפעולה, סגן מאיר מוזס, וסמל מאיר יעקבי, נשפטו על כך שלאחר שלושה שבועות של עינויים בכלא הסורי, מסרו את מקומו של מתקן ההאזנה. מוזס הורשע ודרגותיו נשללו ממנו. גם יעקבי הורד בדרגה. במבצע קדש נהרג יעקבי בקרב במעבר המיתלה. בשנת 1969 טוהר שמם של יעקבי ומוזס והושבה להם דרגתם, בעקבות מסמכים שנתפסו לאחר מלחמת ששת הימים. מן המסמכים עלה שהשניים, לאחר שחשפו את מכשיר ההאזנה, ניסו להפעיל מוקש שהוטמן ליד עמוד הטלפון כדי למנוע את גילוי הטכנולוגיה בה פעל המכשיר. המוקש לא התפוצץ בגלל תקלה טכנית.
מאוחר יותר, הגישו הסנגור הצבאי הראשי, אל"ם דני עפרוני, ועורך דינו של מאיר מוזס, עו"ד זאב פישר, בקשת חנינה לנשיא המדינה, וכן ביקשו להעלות את מוזס, לדרגת סא"ל, מתוך כבוד לפועלו. ב-3 בפברואר 2005, כחמישים שנה לאחר האירועים שבגינם נשפט, חנן הנשיא משה קצב את מאיר מוזס בהמלצת שר הביטחון שאול מופז, וטיהר את שמו. ב-10 במאי 2005 הוענקה למאיר מוזס, בטקס בראשות ראש אכ"א, דרגת סא"ל.
הידיעה על התאבדותו של אילן הכתה בהלם את הציבור בארץ והופצה לנציגויות ישראל בעולם. גופתו של אילן הוחזרה בשעות הערב המאוחרות לישראל דרך גשר בנות יעקב אל משמר הירדן. הרמטכ"ל , משה דיין, הגיע לקיבוץ והיה נוכח במעמד מציאת הפתקים שהיו קשורים לאצבעות רגליו ובתוך בגדיו של החלל. אורי אילן נקבר בלוויה צבאית בקיבוצו, גן שמואל.
פעולתו של אילן, שהעדיף את המוות על גילוי הסודות הצבאיים, יצרה מיתוס צה"לי, והועלתה על נס על ידי רבים.

מתוך עמוד "יום בהיסטוריה" בפייסבוק