מצליחנים, גם בלי בגרות: ''כיום בית הספר כבר לא רלוונטי למציאות''

עקרונות הלמידה והשיטות לא השתנו בין הימים שבהם למדתי בבית הספר היסודי, לימים אלו שילדיי לומדים ביסודי. יש לי תחושה של דה-ז'ה- וו בכל פעם שאני מבקר אותם. הדרישות מהתלמידים עלו, אבל רמת המורים לא. כואב לי שילדיי צריכים לעבור את אותן חוויות פדגוגיות שאני עברתי. אגב, הם גם למדו בחו"ל תקופה מסויימת ןשם, למרות קשיי השפה, לא הרגישו שרע להם כ"כ ללכת לבית הספר. זה גם אומר משהו, לא?
אה, וגם אני לא שרדתי את תקופת הבגרויות למרות שתמיד אמרו: "יש לך פוטנציאל". כיום אני בתפקיד בכיר בהיי טק.
לכן החלטתי שאני מחנך את ילדיי לא לסמוך רק על מה שמלמדים, אלא גם להבין מה אני רוצה ללמוד מאוד ומה עוזר לי טוב יותר להבין את החומר, איזה נושא שלא יהיה.
כן, עדיין דורש מהם לכבד את המערכת ואת המורים, גם אם בעיניהם הם " לא יודעים ללמד, ולא כ"כ איכפת להם מה קלטנו.
תודה שהקדשתם מזמנכם לקרא את דעתי.

כל שיטת הלימודים מתבססת על הצלחת - יופי. לא הצלחת - נו נו נו! היא לא טובה בבסיסה.

השיטה צריכה להיות יותר מתגמלת ושלא תמדד על פי הצלחות בלבד, קרי תוצאות מבחנים. תלמידים שלא מצליחים מקבלים נזיפה ודירוגים למינהם (בלתי מספיק, מספיק וכו') וידוע שאומרים לך שאתה עושה לא טוב אתה לא עושה יותר טוב ברוב הפעמים.

התלמידים מרגישים שהם באים לרצות תוצאות ולא ללמוד, הם כמובן לא מודעים לכך, האחראים עליהם כן, אבל גם הם לא אשמים, ככה מלמדים וזו הדרך שנהוגה ואת זה צריך לשנות.

בסופו של דבר התלמידים שוכחים את רוב מה שלמדו, בסוף י"ב אתה צריך פשוט "לעבור" את זה לקבל את התעודת בגרות בשביל שתהיה מוכן לאונברסיטה, שם תמשיך את מסכת ההתעללות בתור סטודנט ותוכשר להיות עבד בחברה של היום.

עקום.