ראשית, אתה צודק. חי שי בהחלט צריך לטפל בעצמו.
גם אני אולי אתה והרבה אחרים.
האחריות הראשית היא של האח הגדול וצוות הפסיכולוגים.
ואם נתייחס למה שקורה בבית:
שי חי אכן היה בעמדה מקרבנת.
אך כרגע הוא קורבן.
גם אישה מוכה יכולה לקום וללכת.
ואם היא נשארת, זה לא הופך אותה למופרעת נפשית.
כל אחד והבעיות שלו.
ונכון, יש לו בעיות
ואף אחד לא צריך לטפל בבעיותיו.
יחד עם זאת:
יש שם עלהום עליו,
כהות רגשית
לא יודעת מה איתך
אם הייתי רואה ככה אדם,
אני
לא הייתי נסחפת עם הזרם.
בטח לא מלהיטה אותו (עומרי)
בטח לא חוגגת על הדם.
עומרי מייצג בדיוק את הילדים שפגעו בו.
אני לא אומרת שלשי אין אחריות
אבל יש בו ככ הרבה צדדים
רגישים, אכפתים, רואים את האחר, נבונים.
יש שם סחף חברתי קשה בעיני.
אני לא יכולה שלא להתייחס למבחן התוצאה.
כששי חי פגע- זה גם הכעיס אותי.
אך זה כאין וכאפס לעומת הפגיעה בו.
להבדיל- זה מזכיר לי את הסרט 'הנחשול'