פתטי או עצוב?

בפעם ״המאה״ שוב ענבל נגשת למשה ואומרת לו שהם צריכים לדבר.
שוב לא מתאים לה איך הוא מתנהג אליה ושוב היא זורקת לו שזאת היא שניגשת אליו והוא לא עושה מאמץ.
לא משנה שהיא במשך חודש מדברת /מתלוננת על ״החברות״ שלה עם משה, שכל הזמן היא מגיעה לאותה מסכמה להתרחק ממנו ואחרי יום או יומיים שוב מחפשת אותו.
בעיני זה כבר פתטי ומעייף לצפות שזה קורה שוב ושוב.