מדוייק!!!

הפורמט של "האח הגדול" בישראל עבר שינוי דרמטי במעבר בין גופי השידור, והתחושה שלנו לגבי ערוץ 12 (קשת) לעומת המצב כיום היא לא רק הרגשה אישית – היא משקפת שינוי מכוון באסטרטגיית העריכה וההפקה.
​בעבר, הדגש היה על משימות סבוכות, הומור, יחסים אנושיים מורכבים ורגעים קומיים (כמו משימת "הבית המלונטש", משימות תקציב קשות אך יצירתיות וכו'). עם השנים, ובמיוחד במעבר לרשת 13, הפוקוס הופנה בצורה אגרסיבית יותר לעבר קונפליקטים חזיתיים, ויכוחים על פוליטיקה, אג'נדות חברתיות וליהוק של דמויות "נפיצות" שמטרתן הברורה היא להתנגש זו בזו כדי לייצר כותרות ורייטינג מיידי.
​התופעה הזו אינה ייחודית לישראל, אך הדרך שבה מנהלים את הכעס והמריבות משתנה לחלוטין ממדינה למדינה, בעיקר בגלל חוקי הפורמט המקומיים והבדלי תרבות.
​הנה סקירה עולמית ודירוג של רמת העוינות והמריבות בגרסאות הבולטות בעולם:
​1. ארצות הברית (Big Brother US) – רמת מריבות: בינונית עד נמוכה (אך מתחת לפני השטח)
​בארה"ב משדרים פורמט שונה לחלוטין מזה שאנחנו מכירים, והוא מזכיר יותר את "הישרדות". הקהל בבית לא מעיף אף אחד. הדיירים עצמם מנהלים את המשחק, בוחרים ראש בית (HOH), מעמידים להדחה ומצביעים מי הולך.
​למה יש פחות צעקות? מכיוון שהדיירים חייבים את הקולות של חבריהם כדי לנצח, צעקות ומריבות קולניות הן אסטרטגיה גרועה מאוד. אם תצרח על מישהו, הוא ידיח אותך שבוע לאחר מכן.
​התוצאה: הבית מלא במזימות, לחישות בפינות, בריתות סודיות וטקטיקה. זה יוצר מתח פסיכולוגי גבוה מאוד ("סכינים בגב"), אבל רמת האלימות המילולית והצעקות נמוכה יחסית.
​2. בריטניה (Big Brother UK) – רמת מריבות: משתנה (מניסוי חברתי ועד "קרנבל של בלגן")
​הגרסה הבריטית היא האמא של הפורמט שכולנו מכירים (הקהל מציע ומדיח). בתחילת דרכה היא הייתה ניסוי חברתי עמוק שבו חיפשו דווקא את הרגעים האנושיים והמצחיקים. עם השנים, כשהרייטינג ירד, ההפקה עברה לטקטיקה של "החדרת פצצות" – הכנסת דיירים קיצוניים, אקסים של דיירים קיימים ומשימות שנועדו לסכסך.
​קו אדום נוקשה: בניגוד לישראל, בבריטניה יש פיקוח הדוק מאוד של גוף רגולטורי בשם Ofcom. דיירים שנמצאו אגרסיביים מדי, שהשתמשו בשפה גזענית או בריונית, נזרקו מהבית על ידי ההפקה באופן מיידי. לכן, יש שם המון דרמה ודמעות, אך הצעקות מרוסנות יחסית.
​3. ישראל – רמת מריבות: גבוהה מאוד וקולנית
​ישראל נחשבת לאחת הגרסאות הרועשות והיצריות בעולם. השילוב של תרבות ישראלית ישירה וחסרת פילטרים, יחד עם הפקה שלמדה שריבים קולניים מביאים שיתופים ברשתות החברתיות, יצר סיר לחץ קבוע.
​תרבות הקיטוב: ההפקה בארץ נוטה ללהק לפי "משבצות" של ניגודים חברתיים (ימין/שמאל, דתיים/חילונים, טבעונים/קרניבורים) ומחכה שהפיצוץ יקרה מעצמו. המשימות האתגריות והמצחיקות שאתה זוכר מערוץ 12 הוחלפו לעיתים קרובות במשימות שמאלצות את הדיירים לדרג זה את זה או לחשוף מה הקהל חושב עליהם – הכל כדי לתדלק את האש.
​