נזכרתי שאלירן, נכנס לאח הגדול, וממש בכה, שהוא לבד, ואין לו אף אחד

ממש כאב הלב לראות אותו כך. איפה החמלה הזו, כשמדובר בגל, אותה זנח. הוא רואה שהיא לבד, אבל הגאווה וחוסר היכולת שלו לסלוח, שלא נאמר שאין על מה. לא יודעת איך הוא מצליח לשרוד את הברברת הבלתי פוסקת של טל. היא מחזיקה אותו קצר לידה. כשהוא לידה, היא פתאום מדברת בקול המתיילד שלה, למה היא חושבת שזה חמוד? אלוהים יודע. כל הזמן מכרכרת סביבו, העיקר שלא יתחבר לגל שוב. כל שפת הגוף שלה משתנה כשגל בסביבה. לא ראיתי כזו שנאה וקנאה טהורה! היא פורחת כשגל בדאון ובודדה, זה מטעין אותה.