אם יש סיבה שאני ממש אתבאס שתירצה תנצח

מעורר אמוציות על כלום ושום דבר.
אין שם כלום מצידו, יש המון מצידה.
איך אנחנו נהנים לראות אדם סובל....מתרפס בעיניים כלות ועושה צחוק מעצמו.

מאי- האומללה - היא כלי שרת בידי ההפקה.
היא מהווה כביכול מכשול למימוש הרומן המדומיין.
ובינתיים, סובלת מבדידות קשה ותדמית איומה.
היא תגיע לגמר כפרס ניחומים על השתתפותה בנרטיב הדמיוני המומצא שנקבע מראש.

מתאהבים ורוכבים אל השקיעה.

ממש אגדת ילדים מאת האחים הגדולים.

שנה אחרי הם מתגרשים
הוא מובטל ומרביץ לאישה בגלל העצבים

תוך שנה נשאר רק צל של משהו שהיה פעם תרצה.
וזה רק מראה שגם נשים שנראות חזקות, כולל לוחמות בצבא -
עם הגבר הלא נכון - נמחקות.

למזל של תרצה, יש לה משפחה מחוץ לבית ומקווה יעזור לה להבין שהוא לא בשבילה.
מוזר שעד עכשיו היא לא קיבלה מישהו מהמשפחה כמו כמה מהדיירים…. נראה לי שההפקה תעשה את זה רק לקראת הגמר.

זה המון זמן לסבול.