*בן שלי*
צפיתי בך אתמול בכאב, עם התבררות מטרת המשימה עקבתי אחר פניך.
ראיתי את חוסר הנוחות שלך בהפעלת *"בובת הנקמה"* *נקמה- שהיא לא שלך בכלל,* אבל כאבה לך.
ראיתי אותך נאנק בחוסר נוחות, מתלבט בין העקרונות שלך לבין המחוייבות שלא לפגוע בתקציב היומי . וגם להוכיח כי אתה יכול להיות השורד האחרון.
*אבל האמת שלך ניצחה* ‼
החלטת לא לקחת חלק במשימה ובוודאי שלא לצורך "משחקי נקמה".
גם במחיר יציאה מבית האח.
בדמעות, ליבי התמלא גאוה.
ובכנות לא הופתעתי כלל. היה ברור לי שלא תיקח חלק במשימה שבה עלולה להיפגע נשמה אחת.
גם כילד, הגנת על החלש על המוחרם ועל השונה.
הגנת על ילד ממוצא אתיופי שהילדים לא ידעו לקבל, ברחת מבית ספר בכדי להשתתף בחלוקת מזון לנזקקים, גם אם זה עלה לך בהזמנה לחדר המנהל. אירגנת יום כיף למבשלות והמנקות בפנימייה נלחמת עם הנהלת בית הספר שיאשרו לך לארגן יום זה. והבטחת שאתה מארגן את הכיתה להחליפם בניקיון ובמטבח- באותו היום הלכת לישון לפנות בוקר ולמחרת קמת כמו גדול לשיעור הראשון.
.
אסיף שלי המשך בדרכך שמחה שיש בתוכנית דמות הראויה להערצה ולחיקוי.
כמורה ואשת חינוך מי כמוני יודעת כמה בני נוער צופים בתוכנית ומושפעים ממנה. אסיף בני היקר המשך לדבוק בעקרונותיך תמיד זה עבד לך.
ובאני מאמין שלך.. אתה בדרך הנכונה
אמא