"למדנו יחד בבית הספר אנקורי. אחרי ארבע שנים נפגשנו בים. אני מיד התאהבתי בו. לו לא היה שום קשר להתאהבות הזאת. הוא אמר לי שהוא טס עוד ארבעה חודשים לניו־יורק, לפתוח שם מסעדה, והדבר האחרון שהוא צריך עכשיו זה זוגיות. וחוץ מזה שאנחנו חברים ובוא נישאר חברים טובים. עדיף. אבל עשיתי עליו תרגיל. הזמנתי אותו אליי כדי להכיר לו מישהי מהממת. שתינו יין, עניינים מפה לשם, ונישקתי אותו. הוא אמר לי, 'את מבינה שלא יהיה בינינו כלום, ואני אמרתי לו, 'מאמי, אין דבר כזה לא להיות איתי'. ואז התחיל חיזור גורלי מטורף".
חיזור גורלי?!
"הייתי שולחת לו הודעות בלתי פוסקות. בערב הייתי כותבת לו, 'מאמי, איפה אתה?' ברגע שהוא היה אומר לי 'אני בדרך הביתה', הייתי אומרת לו, 'טוב אני באה', בלי להתחשב בו. הייתי עולה על מונית ותוך עשר דקות דופקת אצלו בדלת. אחרי ארבעה חודשים הוא עשה לי יומולדת, ואמר לי שהוא אוהב אותי ורוצה שאני אעבור לגור איתו בניו־יורק. איך הוא תמיד אומר, 'מאמי, השחלת אותי'. היום הוא אומר שזה הדבר הכי טוב שקרה לו בחיים. אני ישר ידעתי שהוא יהיה בעלי. מאץ' הוא חיים שלי, האהבה שלי. אני חולה עליו. אני אומרת לך את זה באמיתי, בדוגרי. ככה אני. אם היית בן הזוג שלי היית הכי מאושר בעולם, כי כשאני אוהבת, אני אוהבת עד הסוף".