פעם נרשמתי לאתר "סטיפס" כדי לשאול איזו שאלה. היתה שם הפרדה בין מבוגרים לנוער. בשלב מסוים בוטלה ההפרדה ונחשפתי לשאלות של נוער. מסתבר שלנוער/ילדים יש בעיות קשות. הורים שמתעללים - במכות, במלים, וכו'.
בהתחלה חשבתי שאני, כ"מבוגר", יכול לעזור במשהו, להראות להם שחלק נכבד מהבעיות שלהם מדומינות, אבל הסתבר לי שהבעיות אמיתיות, שאין פתרון, ושאני חסר אונים. מאוד תיסכל אותי שאין שם מישהו בשבילם, שהם בודדים עם הבעיה שלהם. שהמדינה לא מקצה כמה מליוני שקלים לאנשי מקצוע שיגיעו אליהם. ויותר מזה זעזעה אותי ההבנה שהילדים האלה מקבלים את הבדידות הזו בטבעיות -- שהם לא חושבים שצריך להיות שם מישהו בשבילם.
זכורה לי השאלה האחרונה שקראתי שם, "גילו היום לאבא שלי שהוא חולה במחלת 'הפרה המשוגעת' מזה אומר?" [1] אחרי שקראתי על זה בגוגל (מוות תוך מספר חודשים) התפללתי שהיא לא תשמע על זה מילדים אחרים באתר (וקיוויתי שזה ספאם). כתבתי לה שמוטב שהיא תשב עם אמא ותדבר איתה על זה. היא השיבה "אין לי אמא". זה שבר אותי ומאז לא ביקרתי שם.
לילדים, מסתבר, יש כושר עמידה. אותו בחור שלך "הסתובב ברחובות הרבה זמן". לפחות שלוש שנים (14 עד לגיוס). יש בהם משהו שמאפשר להם לעבור דברים שמבוגרים לא יכולים, וזה הופך את זה לעצוב יותר.
[1]
https://stips.co.il/ask/6049160/%D7%92%D7%99%D7%9C...