מתבודדים בחצר, בחושך

אחרי שכל הדיירים הלכו לישון, נשארו שניים ערים, כרגיל. לא עייפים אף פעם למסע חפירות שאותו הם מקיימים בקפדנות בחודשים האחרונים. מדברים מדברים ולא מגיעים לאף מקום.
הטון דיבור משתנה, המבטים, מה יהיה כשיצאו?
הרי פתאום יצטרכו לעשות קאט לכל הסיפור הזה, אולי אני טועה אבל אני לא מכירה גבר שיסכים שחברה שלו תנהל בשעות הקטנות של הלילה וכל לילה שיחה עם מישהו.
פסוקו של יום, הצל שלי ואני, אהבה בסתר.