בעירה קטנה היתה אישה משועממת, שהילכה רכיל על כולם, בזכותה, כל
תושב בעירה ידע מה התרחש בבתי שכיניו, כלום לא נעלם מעיניה,
ואת הכל סיפרה לכולם,
יום אחד למדה שיש איסור של "לא תלך רכיל בעמך". נבהלה מאוד, והלכה לרב
לבקש דרכי תשובה, סיפרה לו בצער מה חטאה, וכי היא רוצה לחזור בתשובה,
אמר לה הרב "לכי לשוק והביאי לי שק מלא נוצות"
עשתה כדבריו
אמר לה " עכשיו עמדי בפתח הדלת ושפכי את תכולת השק",
שפכה את תכולת השק, באה הרוח והעיפה את הנוצות לכל רוחות השמים.
"עכשיו" אמר לה הרב" לכי ואספי את כל הנוצות חזרה, וחזרי אלי בסוף היום עם שק מלא"
התחילה האישה לרוץ כה וכה, ולאסוף את הנוצות לתוך השק,
והרוח הוסיפה להשתולל והעיפה את הנוצות לכאן ולשם, חלק התגבהו על גגות הבתים, ואחרים המשיכו הלאה הלאה הרחק מהעירה.
בסוף היום חזרה לבית הרב, שקה בידה ורק חציו מלא"רבי, לא הצלחתי, כל היום אני רודפת אחר
נוצות ולא הצלחתי לאסוף, אלא רק את אלה שבשק"
התבונן הרב בשק המלא למחצה ואמר "הדיבורים שיוצאים מהפה כמו נוצות הם, ברגע שיצאו
אין לנו שליטה עליהם יותר,ואי אפשר להחזיר אותם בחזרה"
ותחשבו על זה,
שבת שלום
מקור:
http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/1988/1592062...