סיכום אישי (ואיך הם אומרים בבית: זה שלי...) לקראת הדחה

סימה - אין יותר כוח לעבור את הלופ החוזר על עצמו של צרחות על סף הטירוף, שכל מטרתן להראות כמה היא צודקת ומושלמת (כי במעשים היא לא ממש מצליחה להוכיח זאת), ואחריהן-התנצלות לא משכנעת, שגם בה היא מדגישה כמה היא צודקת ובאמצעותה היא מנסה באופן נואש למצוא חן בעיני הצופים ולשרוד את ההדחה. לדעתי כדאי להציל אותה מעצמה, ומהר.

אלי - הגרסה הגברית, הטיפה יותר מנוסה והקצת יותר מצחיקה של סימה. גם תהליך של שנתיים לא יצליח לדעתי לשפר אופי של 35 שנה.

מירב - בהתחלה פשוט אהבתי את האישה שחשבתי שתייצג אותי ואת הנשים הבוגרות, הנורמליות והחזקות, שמנחילות למי שסביבן אהבה, תמיכה, שמחה וערכים, ומובילה את עצמה קדימה אל הנצחון בפשטות אבל בחוכמה וביושר. אז ממש ממש לא!!! בכל יום שעובר פורצת ממנה הבוטות, האלימות המילולית, חוסר היכולת להקשיב באמת, האגואיסטיות והצביעות שמאחורי ה"חברות" וה"תרומה" לדיירי הבית ולמי שהיא מגדירה זמנית "חברים". מאד מאוכזבת. מקווה שהאסימון יירד לה ומהר.

אביבית - אני לגמרי לא מקבלת את הקיצוניות שבדרך בה היא מציגה את עצמה פיזית (לבוש, או בעצם חוסר לבוש, איפור) ואת מה שהיא מגדירה כזוגיות נכונה, וכשנכנסה לבית חשבתי עליה מה שרבים חושבים, כי נוח מאד לשלול אדם חריג. הופתעתי לטובה- מסתבר שהאשה חזקה, מנוסה, חכמה וחריפה, מודעת לעובדה שזה משחק, מודה שבאה לשחק ולהרוויח מליון, רגישה, כנה, ושופעת רצון אמיתי לעזור, לייעץ ולתמוך (בדרך שלה, גם אם אינה מקובלת עלי). רוצה לתת לה צ'אנס.

מריה ורועי - כולם מתעסקים בלי הפסקה ובחטטנות מוגזמת ופוגעת בזוגיות/חברות/ידידות שלהם, ופתאום קלטתי: אף אחד מהם לא באמת דואג לבועז או למריה או לרועי. הם פשוט מקנאים בסתר ליבם בזוג הצעירים הזה שמצליח לתמוך האחד בשני (בכנות, בעדינות, בפרטיות וגם עם קצת אינטרסים אולי. אז מה? זה משחק!!!) ולשרוד בגאון כבר חודשיים, על אף ולמרות ההתערבות הבלתי נסבלת הזאת בחייהם. אוהבת. שאפו.

ישראל - ממש אהבתי את הגבר/ילד הזה בהתחלה. ואחרי חודשיים - אכזבה אמיתית. לא מצליח בעצם לחדש כלום. חוזר שוב ושוב על סיפור חייו הקשים (מאמינה לו. באמת קשים) ...וזהו. הפך להיות שקוף ונגרר. חבל. מקווה שיש עוד פוטנציאל.

תומר - מה לכל הרוחות הבחור, שמסתובב רוב שעות היום כמו נער מתבגר, ללא חולצה, חדור אהבה עצמית וסגידה לגופו בלבד, מזפזפ מדייר חזק אחד למישנהו, חושב: מי נתן לו את הזכות, לאחר שבעצם לא השיג כלום בחייו עד היום, להיות "מנטור" לכל מי שרק עובר לידו??!!! עזות מצח, חוצפה, ובעצם - חוסר בגרות. שאפו לדניאל שסרבה בלי בושה לקבל ממנו "ייעוץ". מציעה שייכנס שוב לבית האח הגדול כשיתבגר באמת ולאחר שמנטור אמיתי יעזור לו להשיג זאת.

אליאב - אמרו ואומרים עליו הרבה. הדבר היחיד שמדאיג אותי: כמעט בכל רגע נתון מישהו מוצא לנכון לזרוק לו "אתה המלך", "אתה המנצח", "אין עליך", "הנה הדבר הכי מקסים פה", וכאלה. מה יקרה לבחור, אם לא יזכה בתכנית, דקה אחרי שיצא מהבית??! איך יתמודד עם הנפילה האכזרית מהשיא אליו שולחים אותו "חבריו" כל רגע כבר חודשיים, אל המציאות היומיומית הלא כל כך פשוטה לא "מלקקת" שבחוץ?? הבחור מנסה בכל כוחו להשאר אליאב - ולא ממש נותנים לו. מישהו כבר אמר פעם: חברים יש רק ב"אגד"...

עמוס, מושיקו, דניאל ואדל - בעצם נמצאים שם רק לקישוט, אם בשקט שלהם (מושיקו) , אם בחוכמה והנסיון שלהם שאינם באים לידי ביטוי חוץ מבדיבורים לצערי (עמוס) ואם בבירבור בלתי פוסק וחסר טעם, שמתיימר לדעת ולהבין בכל תחום (אדל).

לסיכום פשוט אומר: להתראות סימה, ומי יתן ובאמת תצליחי מעכשיו לבנות לעצמך את החיים הטובים שעליהם חלמת ושבהחלט מגיעים לך.