מירב מקבלת מסר מרגש מהבית

של שלומי שבת ויוסי אזולאי ומירב בוכה ובוכה, אליאב מתרגש ומתגעגע, את כולם זה מרגש חוץ מאחד שלא אוהב את השיר, ישראל.

בנימי נפשו של אדם במקומות שונים. מירב עם געגועים לזאטוטים שלה, הגיוני וטבעי. לישראל לדעתי, השיר מכאיב ומזכיר את המשפחה החרדית שמתנכרת לו בגלל היציאה בשאלה שלו, או שהוא בחר להתנתק... אבל הכאב הוא כאב שבוודאי נושא עימו יום יום. ברגע שמתחיל השיר, הוא בוחר לצאת מהחדר ומשאיר את תומר ואליאב לבד. זהו ישראל, החיים הקשים שעבר, חיספסו אותו וגרמו לו להדחיק רגשות ולהיות כל הזמן במצב ״היכון״ מחשש לפגיעה שאולי תבוא. כמה סיפורים כאלה אנחנו שומעים על משפחות שמתנתקות מילדיהם על הרקע הזה. איזו טרגדיה לשני הצדדים. הלב נשבר על ישראל שחייב להראות חוזק וחסינות, בעוד מבפנים הוא מתפרק. זה רק מסביר את סערת הרגשות, וחוסר המנוחה שהוא משדר. מקווה שהשהות ב״אח הגדול״ תביא לו תובנות ושלוות נפש ושיעלה על דרך המלך. נ.ב - היום בשיחה עם תומר ואליאב, על רגע ״הדחתם״ - ישראל אומר שכשעלה במדרגות, מה שהעסיק אותו זה - ״לאן אני חוזר״? ותומר שואל אותו אם הוא לא חוזר לגולן שותפו לדירה והוא אומר שלא, שהתפנה מהדירה. לא יודעת מה איתכם, אבל זה שובר את הלב לראות איך אדם שמרגיש תלוש כל הזמן מביאה אותו להתנהגות הישרדותית תמידית. לא בכדי אומרים, שהמשפחה היא הגב של האדם וכשאין לך את זה, תהיינה הסיבות אשר תהיינה, זה סורט את האדם בצורה קשה. כאב לי הלב לשמוע את תומר מתרגש כשמדבר על אבא שלו שהופך עולמות בשבילו, אליאב שמתרגש ואומר כפרה על אמא שלי, וישראל יושב ושותק...