"כללית" התרשלו ויפצו

בית משפט השלום בבאר שבע קבע לאחרונה ששירותי בריאות כללית תשלם 881 אלף שקל לבנה של אישה שמתה אחרי ניתוח בבטנה בבית החולים סורוקה בעיר. בית המשפט קיבל את תביעתו של הבן, שטען שהאבחנה הראשונית בדבר מצבה של אמו הייתה שגויה, ושאם הניתוח היה מבוצע קודם לכן - ניתן היה להציל את חייה.
המנוחה סבלה מכאבי בטן עזים ואובחנה אצלה מחלה במעי הגס. באוגוסט 2006 היא עברה ניתוח לכריתת החלק הנגוע, אלא שחיבור המעי בחזרה לא צלח והיה צורך בניתוח נוסף. במהלך הניתוח השני, שבוצע כמה שבועות לאחר מכן, עברה האישה דום לב ויום לאחר מכן מתה.
לתמיכת טענותיו הציג הבן חוות דעת של מומחה לכירורגיה, שלפיה עוד בפעם הראשונה שבה הגיעה אמו למיון, כחצי שנה לפני שעברה את הניתוח, ניתן היה לאבחן שהיא סובלת מתהליך ממאיר במעי, ובהתאם היה צריך לנתח אותה במועד המוקדם ביותר האפשרי. לו היה הניתוח מבוצע בהזדמנות הראשונה, טען, הסיבוך לא היה קורה.
הכללית הציגה חוות דעת מומחים מטעמה, שטענו שהצוות הרפואי בבית החולים פעל לפי אבחנה שונה, ולפיה במצבה של האישה דאז לא היה צורך בניתוח מיידי.
השופטת מיכל וולפסון קיבלה את טענות הבן וקבעה שהכללית אחראית למות החולה. לדבריה, נראה שה"אשם" הוא תולדה של עומס בעבודה וחוסר בכוח אדם. חיזוק להשערה זו מצאה השופטת ברישומי הצוות הרפואי מהשלבים המאוחרים של הניתוח, לאחר שהמעי של המנוחה כבר הזדהם.
לפי השופטת, האבחנה הראשונית של הצוות הרפואי הייתה נכונה, אך בשלב מסוים הוחמר מצבה של המנוחה באופן שדרש ניתוח דחוף. אלא שבפועל, הניתוח הזה בוצע באיחור של חודש, כשהאישה כבר הייתה במצב מדורדר ומוחלש.

השופטת קיבלה את חוות הדעת של המומחה מטעם התובע, שלפיה הבחירה של אופן ביצוע הניתוח לא הייתה מוצדקת והתעלמה ממצבה של המנוחה בפועל. היא קבעה שעל סמך הנתונים שהיו בפני הצוות הרפואי במועד הניתוח השני, היה עליהם לבצע במנוחה ניתוח שונה, שכן הניתוח המקורי שתוכנן (וגם בוצע בפועל), כבר לא התאים למצבה החלש של המנוחה.
משכך קבעה השופטת כי הנתבעת התרשלה בבחירת סוג הניתוח השני וסטתה מהפרקטיקה הרפואית המקובלת. השופטת חייבה את הכללית לפצות את התובע ב-881 אלף שקל בגין כאב וסבל, קיצור תוחלת החיים, הוצאות קבורה ואבלות והוצאות משפט.