עוד יום שעבר בבית האח הגדול עונה 8, היום הזה מסתיים במשחק כדורגל אולי אחרון לעונה. בכדורגל יש משחק ויש תוצאה, באח הגדול יש משחק אבל התוצאה לא תמיד סופית בסוף המשחק, תמיד יש משהו שממשיך, משהו לא סגור ולא פתור.
פעם בלילות, הייתי קצת נבהל
עם הזמן אני הבנתי - הפחד הוא גלגל
כשהמילים נעלמות, חודרות לאט לעצמות
רק הלב - הוא מוביל שוב אל עצמו
אני ניסיתי לנצח, בחיי
כשהבדידות אז שיננה את שמי ואת פניי
ושוב מסע אל הדימיון, געגועים לשגעון
אפשר למות פה מרוב ההיגיון
רחוק רחוק, בין רע וטוב
מצאתי דרך לאהוב
לפתוח דלת מבפנים
לא להסתיר את הפנים
רחוק רחוק, בקצה האור
גיליתי שאפשר לבחור
ליפול לבור של שכחה
או לחיות עם עצמך בסוף כל יום
ביצוע: אייל גולן, מילים: נועם חורב, לחן: ניצן קייקוב
מעיין הצבועה יודעת שצעקו לה בוגדת תחזירי את הצמיד כי העמידה את שרון להדחה ועוד שואלת מבלי להתבייש את אביחי למה צועקים לה בוגדת
אביחי שמע שצעקו לה תחזירי לשרון את הצמיד ואמר לה את זה והיא כמובן לא התייחסה ושינתה מהר מאוד את הנושא.
מעיין נמשכת לשרון אבל תקועה לצערה עם אביחי הפלצן.
מגיע לה לפחות להיות במקום הרביעי או חמישי רק בגלל שסבלה כל העונה מהנגיעות המגעילות והריח המסריח ממנו.
אבל הזילזול שלך בעניין ,המשיח ,חמור לבן,
עיוור ,ירושלים. לאיזה דימויים את ניכנסת, רק אדם לחוץ מדבר כך., וגם לא.
שירה האמיני, יש אלוהים בשמים.
שיערב לך
אני מתביישת במקומך.