שידור חי :
האח הגדול שידור חי ערוץ 20 ערוץ 1 שידור חי ערוץ 10 שידור חי ערוץ 2 שידור חי
פורום האח הגדול

שליח


 
גם באקרא, עיר הבירה של גאנה התארחתי אצל חבר מקומי. אך בניגוד למאטה השרמנטי והרועש מאבידג׳אן גדעון היה איש כנסיה שקט ושלוו. גדעון פגש אותי בתחנת אוטובוס המרכזית של אקרא ולקח אותי לביתו. גדעון חי בבית ישן עם סבו שמגדל עזים, ודודתו שעובדת במתפרה. את ההורים שלו גדעון לא זכה להכיר כי הם נפטרו בעודו ילד קטן.
 
הבית הישן ממקום בשכונה ענייה אך שלווה לא רחוק מהעיר. ליד הבית עובר זרם מים מזוהם, ספק נהר ספק ביצה, שמושך עליו הרבה יתושים. דבר שממש לא מקל על הירדמות בלילה ויותר גרוע אפילו טראומטי לבחור שכרגע מתאושש ממלריה קשה. אך למזלי הרופא אמר שיש לי בדם כל כך הרבה חומר נגד מלריה שאני יהיה מוגן לשבועות הבאים.
 
הכנסיה של גדעון הייתה ממש ליד הבית, לצערי. אני אומר לצערי כי בשבת וראשון הם מתחילים להתפלל ב 6 וחצי בבוקר. התפילה כוללת מערכת הגברה ענקית שצעקותיו של המטיף נשמעות ממנה בקולי קולות, תופים, פסנתר וכמובן הצעקות של שאר מאות המתפללים. כשגדעון חזר מהתפילה ב9 בבוקר הוא שאל אותי איך ישנתי, לא ידעתי אם הוא צוחק או רציני. גדעון הרבה לדבר על ישו ואלוהים ולשאול אותי שאלות על היהדות. באחד מהערבים ישבנו אני גדעון ומקס חבר שלו מהכניסה לארוחת ערב, הם אכלו תבשיל מקומי עם בשר ואני צלחת פירות. גדעון שאל אם אני יכול לעשות בשבילם טובה גדולה. אנחנו רוצים לכתוב פתק לאלוהים, הוא אמר ולתת לך אותו. כאשר תחזור לארץ הקודש תעלה לירושלים ותשים את הפתק בכותל בשבילנו. ואז הוא המשיך אני רוצה לבקש בפתק להגיע לירושלים. ומקס הסביר שהילדה שלו בת השנתיים חולה מאוד והרופאים עדיין לא מצאו תרופה למחלה שלה, אבל הוא יודע שהפתק יעזור לה להתגבר על המחלה. מיד הסכמתי, בסך הכל לקחת איתי שתי פתקים קטנים,או זה לפחות מה שחשבתי.
 
למחרת בבוקר היה יום ראשון וקמתי מוקדם כי מסע ארוך לפני וגם ככה ידעתי שהרעש מהכנסיה יעיר אותי אם אני רוצה וגם אם לא. גדעון שכבר היה ער עם שחר והספיק לנקות את הבית הקטן, נתן לי עוד שלושה פתקים. הראשון מהשכנה שאין לה כסף לגדל את הילדים, מהדודה שלו שרוצה גבר כי נמאס לה להיות לבד, ומהמטיף של הכנסיה (שאת הפתק שלו רציתי לזרוק לפח רק בגלל שהוא העיר אותי ב6 וחצי בבוקר ביום שבת אבל לא הייתי בטוח מה הפתק שלו) אני לא יודע איך הוא הספיק לאסוף שלושה פתקים מהלילה שלפני, אך בזמן שאני מערער עם עצמי בשאלה הזאת הוא שואל. יש הרבה אנשים שירצו לשלוח איתך פתק לכותל, חבל שלא חשבתי על זה לפני! אולי תחכה פה עוד קצת, רק עד אחרי התפילה ואז אני יוכל לאסוף את הפתקים של האנשים שמגיעים להתפלל בכנסיה ולשלוח אותם איתך לארץ הקודש. מיד דמיינתי אותו חוזר עם שק חום ענק של פתקים מהכנסיה, ואני עוד צריך לסחוב את זה לאורך כל הטיול שלי. שלא לדבר על העובדה שהפתקים נראים יותר כמו הצהרת הון למס הכנסה, ואם זה לא מספיק כל פתק עטוף בכמות נכבדת של מסקנטייפ. ואני בכלל לא רוצה להתחיל לדבר על הפדיחות של לעמוד בכותל עם שק מלא פתקים לחפש להם מקום בין החריצים הקטנים.
 
 
מיד אמרתי אמרתי לו , לא! אני לא יכול להתעכב, מסע ארוך לפני. וגם ככה הסברתי לו שלשים פתק בכותל זה משהו אישי, פתק בשבילך ובשביל הילדה החולה של מקס זה סבבה, אבל להתחיל לקחת פתקים בשביל כל השכונה זה כבר לא בא בחשבון. הוא הבין שלספר לכולם על ״הבחור״ שלוקח פתקים לארץ הקודש ועוד בחינם לא היה רעיון כזה טוב, וביקש סליחה על הטרחה . הוא שאל אם אני עדיין רוצה לקחת איתי את כל הפתקים. אמרתי לו מה שנכתב כבר, נכתב ואני אקח אותם. הוא העלה חיוך ענקי על פניו ונתן לי חיבוק גדול. תודה רבה חברי הטוב אני התגעגע אליך, הוא אמר. התענוג היה כלו שלי, אמרתי לו והתחלתי ללכת במעלה הספק נהר ספק ביצה לכיון הכביש היחידי בשכונה....
 
מוגש כחומר למחשבה ע״י האדם הנודד.
לעוד סיפורים ותמונות לייק לונלי פלג- יומן מסע